יורים גם בחתולים

תושבי הקהילה חיכו שלושה או ארבעה ימים לצבא האיראני, וכולם הגיעו לאחי ושאלו היכן הם אותם המוג'הדין שעליהם דיבר. שוב ושוב הסביר אחי שראה אותם במו עיניו. ביום הרביעי של הפסח, מוקדם בבוקר, התחלנו לשמוע קולות תותחים.

בין קוהנה שהיר ופטרוור היתה גבעה שבפסגתה כנסייה. שם סידרו שורות תותחים שמחציתם יורים לכיוון צ'הרי ומחציתם לכיוון קוהנה שאהיר, כשהג'ולונה מסתובבים רגלית בעיירה.
לא היו תותחים שיכלו להשיב אש בעיירה ובשכונה של היהודים הייתה פלוגה חיילים ופלוגת שוטרים אחת. היות והג'ולונה פנו כנגד היהודים, החיילים והצ'נדרלריה האיראנית התפרסו מבעוד מועד בשכונה, עלו על הגגות ואפילו פתחו בהם פתחים, הכל על מנת לשמור על תושבי שכונתינו. הם היו מוכנים במקומם אולם בהשמע קול התותח הראשון לקחו הכוחות האיראנים את עצמם ונמלטו בהשאירם אותנו חסרי הגנה.

היה אחד בשכונה, בנו של דבא בבא1 , יהודי בשם שאלה, שצעק לכוחות האיראנים הנמלטים "מדוע אתם בורחים? תשארו לילה להחזיק את המקום! אולי יגיע כוחות תגבור?!". הוא מאס במצב והחליט לשים נפשו בכפו, לאחוז נשק, לעלות על הגגות ולהחליף את הכוחות האיראנים. הג'ולונה הסתובבו בעיירה אבל כשבחור שאלה היה שם על המשמר, אפילו תוקף אחד לא נכנס, כל אחד שניסה היה נורה מייד ושאלה היה נוטל את נשקו, כך הרג שניים עשר איש. בתמימותו, חשב שיגיע כח איראני לעזרה, אולם אחרי שעברו שנים עשר יום, ירד מהגג עם רדת הלילה, אסף את נשקם של ההרוגים ועזב2.

הג'ולונה היו תוקפים בכל חזית את אנשי סימקו, מנסים לחסלם לחלוטין. קרוב לעשרת אלפים כורדים נהרגו בתקיפות. כשהיו נכנסים הג'ולנה לכפר כלשהו, היו מחסלים הכל, גברים נשים וטף. עשרות כפרים כורדים היו באותו אזור, באותם התקפות הוחרבו מעל למחציתם עד היסוד. בסופו של דבר כיתרו את מבצר צ'והרי בו התבצר סימקו. מספרים כי כשראה כי מנסים לתפוס אותו חי, לקח שקי אוכף ומילא אותם בזהב, עלה על סוסו ודהר דרך שורות הג'ולונה, בעודו זורק סביבו מטבעות. דעתם של הג'ולונה הוסחה כך והוא הצליח לחמוק מן המקום.

בעיירה שלנו קיבלו החיילים הוראה מסורמה האנים, אחות מר שימון שנרצח – "פה נשפך דמו של אחי הקדום, בעיירה הזו אין להשאיר דבר חי!". אנשיה ביצעו את הוראותיה כלשונן, נכנסו לעיירה וירו למוות בכל אשר ראו, בני אדם, סוסים, פרות, שוורים, כלבים וחתולים – הכל הרגו. אנחנו בשכונה היהודית לא יכולנו לעשות דבר. נכנסנו לבתינו, הגפנו את הדלתות והחלונות וחיכינו למה שיוליד גורלנו.

ראינו שאנשי מר שימון מגיעים, תוך שהם יורים לכל עבר. אחי שעלה על גג הבית ראה זאת, קפץ מטה ונמלט לכיוון השכונה האג'אמית. אנחנו שנשארנו בבית, הסתתרנו בתוכו מנסים לא להראות. הג'ולונה הגיעו לביתנו ופרצו פנימה. אחד מאלו הכיר את אבי דויד ואמר "אל תפחד, לך ולילדיך לא יאונה כל רע. רק תשאיר את הדלת פתוחה – אנחנו נכנס, נעלה למעלה על הגג ומשם נצא". אבי, מפוחד, הסכים.

לאחר שעזבו את ביתנו, הציע אבי כי נלך לביתו של ארמני שהיה בקרבת מקום. אותו ארמני עזב את ביתו, אך הג'ולונה הכירו אותו ואת ביתו וקיווינו כי לא יכנסו לשם התוקפים. זחלנו על הארץ לאט עד שהגענו לבית הארמני, ושם ראינו לפנינו הרבה מאנשי הקהילה שלנו מסתתרים בתוכו. נכנסנו גם אנחנו, אבי, אני יחד עם אחי ואשתו שוב חיכינו למה שיבוא.

אחרי כשעתיים, פרצו הג'ולונה לאותו הבית והתחילו לירות לכל עבר. כבר בפתח הבית נפלו שבעה עשר יהודים הרוגים. אביה של הכלה שלנו הבחין בנו, התקרב אלינו ואחז בידינו. באותה עת, על גג הבית היה יצחק, אחד מהאישים הידועים בארץ ומהעשירים שבהם. הוא נורה למוות על הגג, ונפל משם למטה אל הארץ. אביה של כלתנו ראה זאת ופנה אל אותו נוצרי שירה בו – "אנחנו מה עשינו רע? מדוע אתם יורים בנו והורגים אותנו?". אותו נוצרי לא היסס, ולנגד עיני כיוון את נשקו אליו, ירה בו ופגע בכתפו. אבי כלתנו עזב את ידינו... ואמר "זה.. זה העבדקן ירה בי... תברחו!" ונפל לארץ.

רצנו מפתח הבית וניסינו להגיע לבית של ארמני אחר בהמשך. מאחורינו שמענו יריות, זעקות אנשים נפגעים ואנשים שנמלטים ונופלים ארצה תוך כדי מרוצה. מי שנשאר חי, נכנס לביתו של הארמני אליו הגענו וסגרנו את הדלת מאחורינו.

באותה עת, כשאנו יצאנו מביתנו לכיוון הבית הארמני הראשון, אחי שימון, זה שהגיע מרוסיה, יחד עם אשתו ואח אחר עם אשתו ובנו3 הסתתרו במחסן חיטה אשר היה בבית, בו בדרך כלל היינו מסתתרים כאשר היה צורך. לפתע התחיל הילד לבכות. אלו, ציידי האנשים אשר הסתובבו מחוץ לבית ותרו אחר כל יצור חי על מנת להרגו, שמעו את הבכי. הם הבינו שיש אנשים מסתתרים ומייד התחילו ביירי לכיוונם.
אחי שימון הבין שאין לו אפשרויות ברירה, הוא ראה שהיה שלם ולא פגוע ויצא ממסתורו. הוא נעמד אל מול הרוצחים, מרים את ידיו גבוה באוויר ואמר, "הנה. אני נכנע!". לאחר מכן התברר לו ששני הנוצרים הללו היו שני אחים, אשר אחד מהם התכוון לירות באחי ולהרגו, אולם השני הבחין שהוא לבוש בבגדים יפים ועצר את אחיו מלירות... הם העדיפו לקחת את בגדיו וכובעו קודם, ורק אחרי כן להרגו.

בעודם מפשיטים את אחי מבגדיו, נעמד בפתח הבית קצין רוסי שעבר שם ופנה את האחים מהג'ולונה ברוסית – "למה אתם לא יורים?". אחי שמע זאת, ואמר לקצין ברוסית "אני בכלל לא קשור לכל הסיפור הזה. רק עתה הגעתי מרוסיה...". הקצין הופתע לשמוע את השפה הרוסית מדובר בפי אחי באופן כה נקי וקולח. הוא חכך בדעתו, ואמר לאחים "זה – הוא יודע טוב רוסית. אותו אל תהרגו, אני אקח אותו לביתי, שיטפל בסוסים. קחו, אני משאיר אותו בידיכם – קחו אותו אל הבית".

אחי לבש את בגדיו, ונלקח לצעוד לפני שני האחים אל עבר ביתו של הרוסי. בדרך, ברחובות העיירה, ראה אחי כל כך הרבה גופות מוטלות ברחוב, אנשים שהכיר ונרצחו ללא כל דין חשבון . כשהגיע ליד אותו בית שעל גגו שכב הבן של דבא בבא, הארמנים תושבים השכונה הבחינו בהם והתאספו סביב. "זה שהרג שנים עשר מאיתנו, הוא אחד מאלה! איך אתם יכולים להשאיר אותו עוד חי?" זעמו הארמנים, אולם שני האחים הרחיקו את הארמנים מעליהם - והתעקשו שהקצין הפקיד את אחי בידיהם ולכן הם לא יכולים לעשות לו דבר.


1 כינוי שמשמעו "אבא גמל" - ארמית לישן דידן
2 מאוחר יותר בתחילת שנות העשרים עלה שאלה לארץ והתגורר במזרח ראשון לציון
3 אותו תינוק הוא רחמי (רחמים) דמירל

עמוד הבא11 עמוד קודם

יהודי מסלמאס

יומנו של סיניור דמירל

תוכן העניינים:









עמוד הבא11 עמוד קודם