השיעים בח'וי

האיום הכורדי על חיי הקהילה היה כבד מנשוא ולא היה ניתן לשרוד באותם תנאים, מחוסרי כל. השכנים שלנו עברו ושכרו חדרים בשכונה האג'אמית על מנת להתחמק מעונשם של אלה הכורדים ואט אט ראינו שהשכונה היהודית מתרוקנת מאדם. גם אנו, לבסוף, החלטנו לעשות כמו שעשו שכנינו ועברנו לשכונה הסמוכה. למרות שהכורדים לשכונה הזו לא הגיעו ולמרות שהייתה קהילה יהודית סביבנו, החיים שם היו חיים בפחד.

כשחלפו ימים מספר של חיים באותה שכונה, קם אחי ואמר שהוא הולך לח'וי - "כאשר חזרתי מרוסיה הבאתי עימי הרבה סחורה. ראיתי שהמצב קשה בקוהנה שאהיר, אז שלחתי חצי מהסחורה לטבריז וחצי השארתי בח'וי. אלך לשם, אולי אצליח להחזיר חלק ממנה ונוכל מזה להוציא פרנסה". למחרת, יצא אחי לדרך.

כשהגיע לשם, הצליח כפי שקיווה למצוא את הסחורה ולמכור אותה לקונה, תושב המקום. אותו קונה, לאחר שהכיר את אחי, הציע לו הצעה מפתה - להשקיע את כספו בשותפות ויחד, כשהוא עצמו יביא עור כבש שהיה בידיו, יוכלו לעבד אותו ולעשות רווח ממכירת נעליים. אחי חכך בדעתו ולבסוף קיבל את ההצעה. יחד, התחילו לעבוד, ניקו את העור והחלו לייצר. השותף ראה שמצא אדם טוב לעשות איתו עסקים, נתן לאחי בחצר ביתו מבנה עם שני חדרים והציע לו להביא את אשתו לגור במקום.
ההצעה קסמה לאחי. בקוהנה שאהיר חיינו כפליטים והנה פה, יוכל להביא את אשתו ולחשיב את החיים למסלולם, עם מגורים ופרנסה. עם הזמן, יוכל להביא למקום גם את אימי ואותי.

כפי שקיוו, העסק הניב רווחים. אחי חזר לקוהנה שאהיר והסביר לאימי את המצב. הוא הבטיח שבקרוב ישוב ויציל אותנו מאותם חיים שפלים שחיינו בעיירה. הוא לקח את אשתו והלך. בח'וי, השקיע השותף החדש ודאג לריהוט ותכולה מלאה של הבית. איש זה, כפי שחשב אחי, ששמו משדי סאטאר, היה אדם טוב. חודש ימים לאחר מכן, שלח אחי לאימי מכתב מח'וי ובו כתב שמצבו טוב, הוא מרוויח כסף, השכנים טובים אך צריך לשלוח אליו לשם אותי. הוא קיבל מטבריז איגרת המאשרת לו שהוא יכול לצאת ולקחת את הסחורה משם וביקש ממני שאבוא להיות עם אשתו במקום עד אשר ישוב. בסופו של המכתב הוסיף אחי שכוונתו לבוא ולאסוף את אימי מייד כשיחזור מטבריז.

אימי מסרה אותי לידי אחד השכנים, שכרה חמור, והפקידה סכום בידיו וביקשה שייקח אותי לאותה כתובת שמסר לה אחי בח'וי. כמה ימים לאחר שהגעתי, יצא אחי אל הדרך לטבריז. הוא הביא מרוסיה טבק לנרגילה, ובאותה עת בשל המלחמה שם היה מחסור, מה שעזר לו למכור ברווח טוב את הסחורה בטבריז. כשהיה שם, חשב שלא תהיה לו הזדמנות נוספת, והוא ניצל את שהייתו לחפש את מקום קבורתו הזמני של אחיו איברהים. לאחר שמצא את המקום, הוא הלך ורכש חלקת קבר לקבורה של קבע והעביר את אחיו לשם. באותה עת הגיעו מאורמיה למקום שלוש משפחות. אחי פגשם, והחליט להעביר את מסמכי הטאבו שקיבל על שמם. היות והוא קנה חלקה גדולה משהיה צריך, חשב שהם, כתושבי המקום, יוכלו להשתמש בשטח לבית קברות יהודי. אחד מחברי המשפחות שהגיעו שמו היה אדון ברוך. אחי הכיר אותו מלפנים, וזה היה מאוד מרוצה מהמחווה. במהרה סיימו לסדר את הניירת ולאחר כמה ימים יצא לדרכו חזרה.

באותה עת, בח'וי, אשתו של משדי סאטאר ניצלה את העדרותו של שימון והפעילה לחצים על אשת אחי. היא וכל נשות השכונה התאספו אצלה, הטיפו וניסו לשכנעה בטענות שבעלה התאסלם, שינה את שמו משימון לשבן ואותו דבר צריכה היא לעשות. "גם את תהפכי למוסלמית", אמרו לה הנשים – "תצטרפי לדת הצודקת ותכירי בה. תראי אז, לאחר מכן אילו מתנות נביא לך ואיך חייך ישתנו לטובה!". מסע הלחצים המשיכו כל יום. "כל עוד לא עברת לדת הצודקת, תהיי טמאה ולא תוכלי לשים ידך בכל דבר שתרצי..." הוסיפו ואמרו – "לבריכה בחצר הבית לא תוכלי להיכנס, אפילו לא לגעת במים בקצה ידך". לאחר ימים של שכנועים, נכנעה והסכימה להם אשת אחי. מייד כששמעו הנשים שאמרה "טוב", פתחו בשירה וריקודים, כאילו יש בבית איזו חתונה.

הנשים הלבישו אותה ושמו על ראשה כיסוי. הם לקחו אותה לאימאם בשם זרנישן, ששינה את שמה, הטיף לה קצת מוסר, נתן בידה טנבהאט1 ולאט לאט היא התחילה לקבל שיעורי דת. האנשים שביקרו אותה נישקו את ידה והיא נחשבה כבר טהורה, יכלה לרחוץ בבריכה ויכלו לגעת בה. באחד מהימים פנו אלי ואמרו לי "אתה, אסור לך לרחוץ בבריכה או להכניס את ידך אליה. אתה לא קיבלת עליך את הדת הצודקת, אל תהפוך את הבריכה שלנו לטמאה!". מסע הלחצים שהיה מופנה לאשת אחי, הופנה כעת ביתר שאת לכיווני. "מתי אתה, כמו הכלה הזו, תעבור לדת הצודקת? גם אתה תוכל לגעת בכל דבר!". אני לא הראיתי סימן שבכוונתי להישבר ולהיכנע לדרישתם. לאט לאט הם התחילו ללוות את השכנועים באיומים. את כל חפצי בבית הפרידו משאר החפצים ואסרו על אשת אחי לגעת בכלי האוכל שלי – "שירחץ את כליו לבדו. את לא תגעי בידייך בו או בחפציו, הוא יהודי... הוא יביא עליך מזל רע!".
ראיתי שאשת אחי לא מדברת כלל, לא מביעה כל התנגדות לתהליך אותו היא עוברת. כששכבתי בלילה לישון, חשבתי על אימי. אם היא תדע שכלתה התאסלמה, מי יודע מה תעשה?
ידעתי אני מה עלי לעשות.


1 חוקי "עשה ואל תעשה" - Tanbahat

עמוד הבא22 עמוד קודם

יהודי מסלמאס

יומנו של סיניור דמירל

תוכן העניינים:









עמוד הבא22 עמוד קודם