מזקקים ערק בדילמן

הכורדים באזורינו הלכו והתחזקו, בראשם סימקו כשליט בלתי מעורער מכאן ועד טהרן דרומה ועד דיארבקיר ממערב, שם הוא מינה שופטים והציב ראשי ערים שמינה בעצמו. העותומנים, כמו האיראנים, חששו מהתעצמותו של המנהיג הכורדי, שמנהיגי השבטים הצטרפו אחד אחד לשורותיו. הכוחות הרוסיים יצאו מהאזור, יחסם אל סימקו השתנה והם פיתו אותו במתנות ומשלוחים על מנת לשמור את החזית הדרומית שלהם רגועה. האיראנים, נוכחותם לא הייתה מורגשת באזור. השלטון מטהרן היה מנותק מההתרחשויות, כשבאזור נציגי השלטון היו כקוקלא1 בידי הכורדי.

סימקו ארא (1930 – 1887)
סימקו ארא (1930 – 1887)

סימקו עצמו ישב בעיקר בצ'הרי. היו לו תשעה עשר נשים, אחת מהן מרוסיה. לכל אחת מהן בנה אחוזה (שאטו) ונתן גבר אשר שימש כמשרתה, אך לפני כן היה דואג לסרסם על ידי וטרינר. בקרבתנו, בראש רכס הרים בקרבתנו היה איזור מישורי של כעשרה דונמים, שם בנה סימקו את תשעה עשר האחוזות סביב בריכת מים, ושם קבע גם את מבנה הפרלמנט שלו.

החיים של האוכלוסייה היהודית בתקופה שלאחר השחרור ממחנות הנוצרים היו קשים. חלק גדול מהמשפחות החליטו להעתיק את מגוריהן לרוסיה למרות החששות מהמלחמה שם, והן נטשו את העיירה. חודש – חודשיים לאחר מכן, חשבנו גם אנחנו לעזוב בעקבותיהם.
בעיר הגבול ג'ולפה, בסמוך לנהר כור, עיכבו שלטונות רוסיה את קבוצת היהודים שהגיעה מהעיירה ולא אישרו את כניסתם. אלינו הגיעו השמועות שהעיכובים גרמו לקשיים אצל היהודים, שכספם הלך ואזל עד שנשארו מחוסרי כל. סיפרו לנו על מהנות היהודים באותה עיירת גבול, אשר כנופיות רוסיות היו פולשות לשטחם, חוטפות את הצעירות ומשיבות אותן למחנה רק אחרי שכבודן חולל. התקווה למצוא את מקומנו ברוסיה נמוגה עם השמועות הללו.

כעשרים קילומטרים מקוהנה שאהיר היתה העיר דילמן ואליה עברנו. שכרנו מקום בשכונה מרוחקת באיזור בשם האפטופן בסמוך לשער הנקרא באותו שם, יחד עם עוד תשעה משפחות. הכסף והזהב שהיו לנו עד כה אזלו וחיפשנו מקור פרנסה.

אחי ידע לזקק ערק, והציע שניקח קצת צימוקים ומצרכים אחרים ואולי נוכל להרוויח מספיק ממכירת המשקה שנזקק. כך עשינו, והכסף הספיק לנו בדוחק. בשכונה בה גרנו היו תושבים שיעים רבים ואלו שמעו על ייצור המשקה האסור בביתנו והתריעו בפני השלטונות. יום אחד, הוזמן אחי לפגוש את החכם הגדול שלהם, בשם אהוט. לצידו, ישבו אותם השכנים שהלשינו על מעשינו. "איך אתה מעז בשכונה מוסלמית לייצר ערק ולמכור אותו?" הטיף לאחי החכם המוסלמי "אתה לא יודע שערק עבורנו הוא אסור?". לאחר שסיים להטיף, סיכם החכם בהוראה לפרק את הארגון שאותו בנינו והוסיף באיום שלא טוב יהיה אם ישמע שחזרנו לעסוק בזה – "אם אשמע שאתה עושה ערק פעם נוספת", הדגיש, "אני זורק אותך מהשכונה. בכל העיר לא תוכל למצוא בית לשכור!".

אחי, בעצב, שב לביתנו והסביר לאימי שגם את דרך הלחם הזו סגרו בפנינו. ישבנו כולנו וניסינו לטקס עצה. כשהלילה ירד, שמענו דפיקות בדלת ביתנו המובילה לרחוב.
- "מי זה?" שאל אחי.
- "תפתח את הדלת!"
אחי פחד מאוד ולא זז ממקומו.
- "תפתח את הדלת, זה אני!" שמענו ואחי זיהה את קולו של החכם המוסלמי ממנו חזר לפני כן.
- "כבודו" פתח אחי, בנסיון לפייס את החכם, "את כל מה שאתה רואה אני מוציא מפה, כפי שרצית. יותר לא אכין ערק"
- "שבן בני", אמר החכם, "אל תפחד, בעניין זה אני פה. ידעתי שמחר כבר תפנה את הדברים ולכן הקדמתי לבוא. אתה יודע שהעם הזה פה סביבכם חמורי פרא הם, זה אסור לשתות לפי דתנו, אבל אלו האוסרים הם אלו השותים. אני נאלצתי על יד הנוכחים להגיד את הדברים באותו אופן, אולם כעת באתי לטעום מהערק!"
אחי חשש, בראשו ניסה להבין איזו תחבולה רוקם אותו מבקר. אולי מנסה הוא להוכיח את מעשינו הרעים. החכם ראה שאחי מהסס, הוריד מראשו את כיסוי הראש והניחו בצד. "אל תפחד, תביא את הערק!"
אחי הגיש לשולחן בקבוק ערק ופינג'אן. אחרי שהאורח מילא את הכוס עד סופה ושתה, נרגע אחי.

אהוט התרווח בכיסאו, פנה לאימי ושאל אם יש משהו בתנור, לאכול.
- "עשיתי קצת כופתה2 לילדים, אבל אתם לא אוכלים את הבשר שלנו. אם היה אפשר, הייתי מזמן מגישה!" אמרה אימי.
- "מי אמר שאסור?" התעניין האורח. "יש בשר אסור ויש הלאל3. הבשר שלכם, הוא הכי מותר! החיה נשחטה על ידי אדם מלומד שקרא והוכשר בהלכה, בעוד את הבשר שאנו אוכלים, מי יודע מהיכן הגיע? לכי, תביאי מהאוכל הזה קצת מזה4 עבורי". האורח התכבד מכל טוב ושתה שוב מהערק. אחרי שהתרצה, שלף שן שום מכיסו, שם בפיו ופנה לאחי – "מהעם חסר התרבות שלנו אפשר לצפות רק לרעה. אתה, תעשה את עבודתך כפי שאתה רוצה, אבל להבא – אנא ממך, עשה זאת בשקט...".


1 קוקלא - ארמית: בובה
2 קציצות בשר המקובלות במטבח הכורדי
3 הלאל (Halal) – מותר על פי חוקי האיסלאם, בדרך כלל בשימוש בענייני מזונות
4 מזה (Meze) – מתאבנים המוגשים בד"כ עם משקאות מבוססי אניס, כגון ערק

עמוד הבא24 עמוד קודם

יהודי מסלמאס

יומנו של סיניור דמירל

תוכן העניינים:









עמוד הבא24 עמוד קודם