נאש דידן ותלאות אבותנו

חזרתי לביתנו והמשכנו בעבודתנו כמדי יום בתיקון נעליים. יום אחד הגיע לקוח כורדי אלינו, פנה ואמר לאחי – "לקחתי ממך נעלים ישנות ושילמתי עבורן. נעלתי אותן בחנות שלך והלכתי, אבל את נעלי הישנות השארתי אצלך! באתי כעת לקחתן".
אחי הסכים איתו - "אני זוכר, קנית נעלים בתומן אחד. אולם נעליך הישנות היו כה בלויות עד שלא היה מקום להחזיק בהן. לא היה לי בהן שימוש וזרקתי אותן".
- "חמש תומן שילמתי עבור הנעליים!" האיש זעם, "תן לי את נעלי, או תחזיר לי את הכסף ששילמתי!"
- "אבל אתה לקחת נעלים בעבור תומן אחד", עמד אחי על שלו – "איך אתה רוצה שאשלם חמש תומן עבור נעליך הישנות?"
התפתח ויכוח, והויכוח התגבר והפך לצעקות. השכנים התאספו סביב ובסופו של דבר הציעו שאיש הדת ישמש כבורר בין השניים. הסכמנו והלכנו אליו.

איש הדת שמע את דברי הכורדי ואת אחי ופסק "תן לו שלוש תומן!". אחי התנגד... "ממני הוא קנה נעליים שניתן לנעול בתומן אחד, איך יכול להיות שנעליו הבלויות שוות שלוש?"
- "בני", ענה לו השופט, "גם אני יודע את ערך הנעליים. בכל מקרה, אתה תסכים לפסיקה שלי כמו שהיא".
בנקודה זו החליט אחי שבארץ הזו – הוא לא יישאר.

שאלתי את עצמי אילו מן חיים האם אלו, חיים של סבל, נדודים ומעבר בין ארצות? אם נעבור לטורקיה, מה נעשה שם? האם גם שם אנו נידונים לחיים כאלו? התחלתי לכעוס על אבותינו, מדוע לא מצאו מקום אחר להתיישב בו, והחליטו דווקא לשבת בעיר גבול?
מאוחר יותר חקרתי בזה והבנתי שהיהודים, בכל מקום בין הגויים ובכל זמן – תמיד חייהם היו קשים. אבותינו היו חיים בהאמאדן, בין איראנים וארמנים. כמו כאן, גם שם הארמנים היו צרה גדולה עבורנו. לפני שהגיע האיסלאם לארץ היו בהאמאדן כאלו מהדת הזורואסטרית1, אך אלו לא עזרו ליהודים במאבקיהם עם הארמנים. בסופו של דבר הארמנים נוצחו ונאלצו לסגת, הם לקחו עימם שבויים מקרב היהודים והתיישבו בנוואי שארקיה. היהודים שהיו עימם, מעטים היו והתערבבו ביניהם, אך מעט מהם הסתירו את יהדותם רק כלפי חוץ ואלו היו אבותינו.

כשהגיעו מהאמאדן, התיישבו אבותינו בארבע כפרים – אורמי, קוהנה שאהיר, בשקלה2 וגבר3. הם לא התיישבו כאן מרצונם, הדבר הגורל כפה זאת עליהם בכח, כשבויים. גם הם סבלו, כמונו והשפה שהם דיברו – הארמית – מדוברת בפינו גם כיום.

הדרך לרוסיה נסגרה והאפשרות לעקור לשם חדלה. לא ידענו מה מתרחש בטורקיה של אחרי הכיבוש הרוסי, מה נוכל לעשות שם ואיך נוכל להתקיים.


1 חסידי הנביא זרתוסתרא, הדת הנפוצה באיראן לפני האיסלאם
2 בשקלה (Başkale) ידועה כבשחלן בארמית (לישן דידן)
3 גבר (Gever או Gawar) היא יוקסקובה (Yüksekova) של היום

עמוד הבא27 עמוד קודם

יהודי מסלמאס

יומנו של סיניור דמירל

תוכן העניינים:









עמוד הבא27 עמוד קודם