משפט שמואל

כששבתי לחנות, המתין לי מברק שהגיע מואן. שלח אותו קרוב משפחה בשם שמואל1 שאותו כיבדתי מאוד והסתבר לי שהמברק נשלח מבית הסוהר. הנוסח היה קצר – "אני בצרה, תבוא מהר".
ידעתי שבקשה כזו מחייבת, השארתי את עבודתי מאחור ויצאתי מייד לואן.

שמיל קוטלר – ואן, 1939
שמיל קוטלר – ואן, 1939

שמואל עסק במסחר סיטונאי וקמעונאי באחת מהחנויות הגדולות שלו. באותה התקופה היה בתוקף חוק ה"הגנה הלאומית", והסוחרים לא הורשו להעלות את המחירים של מוצרי היסוד החיוניים שהיו בפיקוח. הענישה על עבירה על חוקים אלו הייתה חמורה. אחד מלקוחותיו הותיקים של שמואל ביקש לרכוש פח נפט, אך הנפט בחנות לא נמכר בפחים, אלא רק בכמויות קמעונאיות. הלקוח התעקש לרכוש כמות – והסכים לרכוש כמה מיכלים קטנים ולשלם עבורם במחירם הקמעונאי במקום במחיר הסיטונאי של פח גדול. מייד כשיצא מהחנות, נכנסו השוטרים ועצרו את שמואל. מסתבר שהלקוח היה סוכן ממשלתי והעסקה הייתה תרגיל שנועד להפילו.
שמואל הואשם במכירת בשמונה עשר לירות במקום במחיר הסיטונאי שהיה שבע עשרה. הם רשמו את פרטי המקרה במקום, גבו את העדויות ולקחו את שמואל למעצר מיידי. יום המשפט התקרב וביום זה ביקש שמואל שאהיה במקום.

חנותו של שמואל נשארה סגורה. ביקשתי מקרובינו בעיר שימלאו את המקום אך הם מיאנו לעשות כן, "יש לנו עבודה משלנו" אמרו.
באותו הלילה נשארתי ללון בביתו. אשתו2 הייתה מוטרדת ותלתה בי תקוות שאוכל למצוא פתרון, לפני יום המשפט.
- "התובע הכללי שמו כמאל ביי" אמרה, "אני אתן לך עשר בשיבירליק3, לך תתן לו אותם והוא יציל את בעלי מהצרה".
- "האם בעלך יסכים לזה?"
- "הוא אמר לי לעשות כן!" אמרה.
לקחתי ממנה עשר מטבעות כאלו תלויות על שרשרת עבה, היא נתנה אותן ללא היסוס, מאהבה. הלכתי לביתו של כמאל, התובע הכללי.

כמאל לא הסכים אפילו לגעת במטבעות. "אני – שוחד לא מקבל!" הדגיש. אבל באותה נשימה רמז שיקל בחומרת מעשיו של שמואל במהלך המשפט. חזרתי לביתם והשבתי את המטבעות לאשת שמואל. היא פרצה בבכי, "אדם זה יביא הרס לביתי" אמרה ואני הסכמתי איתה. כוונותיו לא היו טובות. החלטנו בעצה אחת לשכור את שירותיו של עורך דין מקומי. הטוב ביותר, לפי המלצות שקיבלתי, היה עלי רזא ביי, פנסיונר בן כשבעים, במקור מאזור הים השחור ונשיא בית המשפט הגבוה בואן לשעבר. בפגישתנו סיפרתי לו את הסיפור באופן גלוי ביותר והוא לקח על עצמו את ההגנה. סוכם שאם בישיבה אחת יגמר העניין, יקבל שכר מכובד מאוד של חמשת אלפים לירות.

ביום המשפט נכנסתי לאולם כאורח. נשיא בית המשפט הגבוה ושני שופטים זוטרים נכנסו והתיישבו במקומם. התובע הכללי ניצב משמאל ועורך הדין ששכרנו מימין, כולם עטו גלימות מעוטרות זהב. שני שומרים חמושים ליוו את שמואל לדוכן הנאשמים, שם הוא קם להקראת האישום, דוח האירוע וסעיפי החוק לפיהם דרש התובע להרשיעו. לאחר שסיים התובע את דבריו, פנה השופט לשמוע את ההגנה מפי עורך הדין שלנו.

עלי רזא היה לאז4 בעל מבטא כבד וגילו ניכר עליו. הוא פתח בכעס מופגן ואמר "כל מה שאמר חברי לא ממלא קליפת אגוז!"
התובע קפץ ממקומו בזעקה – "זהו עלבון עבורנו! אני דורש שהוא יסביר ויתן על זה את הדין!" השופט מיהר ופנה אל הסנגור בתמיהה "איך אתה יכול להעליב את המכובדים שהתאספו בבית משפט זה?"
פקיד בית המשפט החליף את נייר מכונת הקצרנות ופנה לעבר הסנגור בציפייה לדבריו.
"תביטו עלי טוב. במשך שש שנים כיהנתי כראש בית המשפט הזה. באמצע האולם יושב אדם שנעשה לו עוול, הוא הוא נושא הדיון ולא אנוכי. תחילה נסיים את הדין עם אדם זה, לאחר מכן אני אתן את כל ההסברים. לעת עתה, אני לוקח את דברי חזרה".
שני אנשים מצד התובע הכללי נכנסו לויכוח והרגיעו את הרוחות. פקיד בית המשפט החליף את נייר הכתיבה לפרוטוקול המקורי ועורך הדין ששכרנו המשיך וסיים את דברי ההגנה. בסופם של הדברים השופטים יצאו לעשר דקות על מנת לגבש את החלטתם.

לאחר עשר דקות התכנסה הישיבה שנית להקראת פסק הדין וגזר הדין. נשיא בית המשפט פתח והקריא את ההחלטה: "בעניינו של שמואל קוטלר, בהתאם לסעיף שבו הואשם, אנו גוזרים עליו קנס של עשרת אלפים לירות במזומן, איסור עבודה במשך שנתיים והגליה להאקארי. זאת אני אומר בגלוי ובפומבי, זו החלטתנו!".


1 שמואל קוטלר
2 באג'י קוטלר
3 מטבע זהב גדול בשווי של כחמישה מטבעות רגילות
4 קבוצה אתנית דוברת לאזית בטורקיה וגאורגיה, במקור מאזור חופי הים השחור

עמוד הבא37 עמוד קודם

יהודי מסלמאס

יומנו של סיניור דמירל

תוכן העניינים:









עמוד הבא37 עמוד קודם