פגישת סימקו ומאר-שימון

במאקו, סמוך לגבול הרוסי, היה סוחר נשק בשם סארדר1, מנהיג בעל עוצמה צבאית וכלכלית גדולה. הנשק בו סחר היה צרפתי, והוא הכין משלוח ממנו אשר היה מיועד לכורדים במאקו.

כח רוסי הבחין בהובלת המשלוח במקרה, תפס בו חזקה והעבירו לאנשי מאר שימון בהוסרובה. הוא חילק את הנשק לאנשיו, מקלעים צרפתיים בעלי מחסנית של שלושה כדורים, ארבעים מכונות יריה ושישה עשר תותחים גדולים. מאר שימון, חמוש בכלי הנשק החדשים, אסף את אנשיו ופנה לעבר הארץ ממנה הגיע, לעבר אוייב כורדי ותיק בשם סוטו. בתוך שלושה עשר ימי לחימה פוזר כל השבט של סוטו לכל הרוחות2. הנוצרים חזרו לכפרם ושם החלו באימונים צבאיים אינטנסיבים.

סימקו הבחין במתרחש ובמהלך האימונים של הכוחות הנוצריים והחל לחשוש מכוונתם. על מנת להקדים תרופה למכה, החל לרקום תוכניות. הוא התחיל בכך ששלח שליחים למאר שימון עם מסר ברור – "בוא נאחד את כוחותינו. האיראנים בתקופה זו חלשים, נוכל לנצל זאת על מנת לכבוש כמה ערים, לחיות ולהתפרנס כאחים!". תשובתו של מאר שימון לא איחרה לבוא – "אינני יכול לקבל את הצעתך" השיב, "אני איש דת וזו לא ארצי. העותומנים בזעמם הגלו אותי ונאלצתי לנטוש את אדמתי אולם המצב עוד צפוי להשתנות לטובה, אקבל ביום מן הימים חנינה ואשוב לאדמתי. אני לא שם עיני בשטחי זרים".

סימקו פחד מיריבו הנוצרי ולא הרפה ממנו. שוב ושוב שלח אליו שגרירים ומסרים לאיחוד, בו בעת שברוסיה המלחמה הלכה והתעצמה. ממקום מושבו בצ'והרי, המשיך סימקו לשלוח את שליחיו למאר שימון. זה האחרון עוד היה יושב בכפר הנוצרי הוסרבה, מקום בו גם היה בסיסם של הרוסים. לא היה בין השניים אמון, הראשון נמנע מלהתקרב להוסרובה והשני התרחק מצ'והרי. בסופו של דבר סוכם כי יפגשו שני האישים בקוהנה שאהיר, בוילה של קבלה עבדוללה, שם ישבו וידברו פנים אל פנים.

היה זה יום שישי, בשעה שלוש אחר הצהריים, כששמענו שעטות סוסים רבים מחוץ לביתנו. יצאנו החוצה וראינו שיירה של מאה פרשים רכובים ובאמצעה כרכרה. הנוצרים על סוסיהם היו חמושים כולם ואנחנו, אני ואחי, נכנסנו בין הסוסים וליווינו את השיירה בדרכה למפגש. כשהתקרבנו לוילה של קבלה עבדוללה, עצרנו אנחנו היהודים ועקבנו מעבר לפינה אחר השיירה החונה בשערי הוילה.

מתוך הוילה ראינו לפתע שיוצא סימקו, מתקרב למרכבה של מאר שימון. הוא בירך אותו לשלום, נתן נשיקה ללחיו והם פנו שניהם שלובי ידיים לעבר הוילה. אנשי מאר שימון עמדו בשורה על סף הכניסה, נשקם על כתפם וניתן היה לראות בכלי הנשק עם מחסנית שלושת הכדורים כי אלו דרוכים.
סימקו הביט וראה זאת ואז פנה למאר שימון – "החיילים הללו שאיתך שכחו שבאו לבית של אחיהם... כולם מתוחים ונשקם דרוך!". אחד מהנוכחים פגע ברגלו בחפץ כלשהו ברעש פתאומי והמתח בקרב הנוצרים גרם לאחד מהם לפלוט מייד שלושה כדורים מרובהו לאוויר. מאר שימון קרא לאחד מאנשיו והנחה אותו להורות לאנשיו לפרוק כולם את נשקם.
אנשיו עמדו לבושים מדים אחידים, עומדים במסדר ישר, בעמידה מתוחה ואוחזים במושכות סוסיהם. שניים מהם, שחשבנו שהם מפקדיהם, היו מסתובבים סביב. בדיעבד, התברר לנו שהיו אלו דויד האן, אחיו של מאר שימון וניקולאי פטרוולו3.


1 מורטזה גהולי האן סארדר - Morteza Gholi Khan Sardar - 1863-1923
2 קיץ 1917, בקרב באורמאר (Oramar). סוטו עצמו נלכד במצודתו בצ'אל - Chal
3 פטרוולו – מהכפר פטרוור

יהודי מסלמאס

יומנו של סיניור דמירל

תוכן העניינים: